<h1>ראבי"ה סימן אלף קכ"ט</h1>
<h2>דף נא.</h2>
נפלה מן הגג, כגון שגבוהה י' טפחים אבל פחות מי' טפחים אפילו לא עמדה ולא הלכה אין חוששין לריסוק איבריה ואינה צריכה לא שהייה במעת לעת ולא בדיקה. והכי משמע בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק נ' ע"ב) ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מרי[ה] טרפיה רב נחמן כו' עד היינו טעמא דרב נחמן סבר מכריסא דתורא כמה הוו ד' אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הוי י' ומקשי מתניתין דקתני מה בור שהוא כדי להמית י' טפחים אף כל שהוא כדי להמית י' טפחים בשיתא נמי סגי ומפרש מתניתין דאיגנדר איגנדורי לבור. שמעינן מהתם די' טפחים דנפולה אי נפלה דרך (לפניה) [נפילה] צריך לחשב הי' טפחים מכריסה ואם דרך גילגול אז צריך כל עשרה טפחים מגופה. והיכא שהשליכה לארץ בחזקה כמו שעושין בשעת שחיטה בבית המטבחיים צריך לחשב מגבה ומשום הכי צריך לפרש לקמן (נ"א ע"ב) ציפורניו נועץ עד שמגיע לארץ, דאי לאו הכי הוה לן למיחש לריסוק איברים [אמר רב הונא הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוקי אברים]. ובא ומצאה למטה, מושכבת לארץ, דאילו עומדת לא איצטריכא דאמרינן לקמן עמדה אינה צריכה מעת לעת אי נמי עומד(ו)ת ואשמעינן דאפילו בדיקה לא בעיא. [כן] מצאתי שכתב [רבינו] יעב"ץ. ולי נראה דאפילו [לא] עומדת ולא [הלכה] קאמר רב הונא דאין חוששין לריסוק (לי) איברים לכל עניין לא להצריכה שהייה ולא בדיקה, דאין חוששין סתמא קאמר למימרא דאין חוששין לה לכל דבר. ואע"ג דאיכא למימר כשמצאה דילמא נפלה ולא ידעה דהשתא ליכא למימר אמדה נפשה, אפילו הכי כיון דדרך הבהמות להיזדקר יותר ממה שדרכן ליפול אמרינן וודאי קפצה ואמדה נפשה כדאמרינן לקמן גבי שגרונא, שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. וכן כתבתי לעיל דבמאי דמוכחא מילתא טפי תלינן. וכן אזלא סוגיא (כדולא) [דכולא] שמעתין. ואף על פי שאנו מוצאין אותה מושכבת לארץ, נימצא דלא אמדה נפשה כראוי לה, אמרינן כיון דאמדה נפשה כשקפצה וידעה בקפיצתה אינה נופלת כל כך בחזקה ואין לחוש לריסוק אברים. והכי נמי אמרינן לקמן בהני דיכרי דפתקי גנבי אע"ג דמשכחינן להו נפולין (או ששכבין) [ומושכבין] לארץ כיון דמנהג הגנבים דשדו להו אמתנייהו כי היכי דלירהטו קמייהו ואע"ג דנמצא דלא אומדין בירידתן כראוי להם שהן נפולין לארץ ואפילו לעמוד אינם יכולים, דמסתמא אמדי להו בזריקתן שלא יפלו בחזקה כי היכי דלירהטו קמייהו, וכיון דאמדי להו אינן נופלין כל כך בחזקה הילכך לא חיישינן לריסוק איברים. וזה הכלל שאני אומר בנפילה, דכל היכא דמיירי באומד כגון בבהמה שקפצה מעצמה אי נמי בהמה שמשליכין אותה לארץ בבית המטבחיים דאמרינן ציפורניו נועצת בארץ ומסייעת לעצמה שלא תיפול בחזקה א"נ שזרקה אדם מגבוה לנמוך ומתכוין לזורקה בנחת כהני דיכרי דפתקי גנבי, אע"ג דלא עמדה והלכה כשירה ולא בעיא לא בדיקה ולא שהייה. וכן היכה על ראשה והלכה לה על זנבה וכו' דאין חוששין לריסוק אברים, אפי' לא עמדה ולא הלכה אינה צריכה לא בדיקה ולא שהייה. אמנם מצאתי בתוספ[ו]ת דהיכא דהיכה על ראשה וכו' ודאי אינה צריכה לא בדיקה ולא שהייה אבל צריכה בשעת שחיטה פירכ[ו]ס כדין מסוכנת. ואו[מ]ר אני דאין ולאו ורפיא בידי, איכא למימר כיון שאין אנו חוששין לה לריסוק אברים הרי אנו מחזיקים לה בחזקת בריאה, ותנן בהשוחט (ל"ז ע"א) גבי פירכ[ו]ס של מסוכנת בד"א שהייתה בחזקת מסוכנת אבל אם הייתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל הסימנים הללו כשירה. וכל זה שדנתי אינו אלא בבהמה, שיש להפריד בין אמדה נפשה לנפלה בדלא ידעה ואי נפלה בדלא ידעה במה תקל את נפשה שלא תיפול בחזקה, הילכך חיישי[נן] לה לריסוק אברים בדלא ידעה. אבל בעוף אפילו נפלה בדלא ידעה נ"ל דאין לחוש לריסוק אברים מפני שנושאת עצמה במקצת באגפיו ולא תיפול בחזקה. וראייה לדבריי דמסקינן לקמן בדבוק (נ"ג ע"א) בחד גפא שרי מפני שנושא את עצמו במקצת, ואפילו לא הלך ולא עמד שרי בלא בדיקה ושהייה, ואין לך נפל ולא ידע גדול מזה שהרי הדף מכבידו ומפילו לארץ בעל כרחו וברי לנו דאילו הוה ידע לא הוה יושב כדי ליפול ואע"ג דאין (לך) [לו] להקל (נפשם) [נפשו] כי אם גף אחד אמרי[נן] שרי, וכ"ש היכא דאיכא תרי גפא להקל נפשה דשרי. ודאמרי' (נ"א ע"ב) עוף הנחבט על פני המים (כין) כיון ששט מלא קומתו דיו, דמשמע דשייך בנפילתו ריסוק, מצאתי דבעוף (כשר) [קשור] מיירי, וכן עיקר. והא נמי דגרסי[נן] לקמן הלכה דנשתברו רגליה (נ"ז ע"א) בעניין ריאה אין לה לא להחמיר ולא להנפיל, דמשמע דשייך בעוף ריסוק אברים ע"י נפילה, ובעוף (כשר) [קשור] קא[י]. ועוד דתנן (נ"ו ע"א) אילו טריפות בעוף כו' עד דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה (ה) מעת לעת. אבל נפולה בעוף לא קתני לעניין ריסוק אברים דעוף, מ"ט לאו משום דע"י נפילה אין בו משום ריסוק אברים כדפרי[שית] שנושא עצמו בגפיו במקצת ולא יפול בחזקה. ואפילו אם זרקו ממקום גבוה לנמוך נ"ל נמי דאין לחוש לריסוק איברים. וראייה נמי לדבר זה מדבוקה שמכבידו ומפילו בעל כרחו. ומה לי מפילו העץ ומה לי מפילו אדם כדפרי[שית] דהשתא נמי בדבוקה דאין לו להקל לנפשו כי אם גף אחד שרי היכא דאיכא תרי לא כ"ש דשרי. ואין לפקפק (ולהזדניד) [ולזדנדז] בדבר. מרבינו שב"ט.
<h2>דף נא:</h2>
על הנפולה שבקולוניא. בי דינא שריא הוא חביבי ר' שאלתיאל דבריך סותרין זה את זה מתחילה כתבת לאחר נפילה שאלו את פיך מה לעשות כי לא עמדה וציויתה להשהותה מעת לעת, אם כן חקרת שהיית' נפולה גמורה והיית' צריכה בדיקה ובדקה ציר נאמן וגם אתה במוצאי שבת וביום ראשון והנם כולכם מודים שנפולה גמורה הייתה והיה לכם לבדוק חוט השדרה אעפ"י שלא נשברה השדרה. ואח"כ בעבור שראיתם כתבי שצריכה בדיקה בחוט השדרה חזרת ואמרת דלאו נפולה אלא שמא נעצה רגליה האחרונים ועמדה. א"כ זה היה לך לחקור מתחילה ולא להצריכה בדיקה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ול[ו]א ידעתי כי היית צריך לראייה מתחלה היית[י] כותב. ועתה בין תבין את דבריי, כי בפרק המביא כדי יין בסופו (ביצה ל"ד ע"א) מייתינן הך דפרק אילו טריפות (נ"ו ע"א) תנן התם דרסה או טרפה בכותל וכו' עד צריכה בדיקה, לאחר שחיטה שמא נשתברו רוב צלעותיה או נפסק חוט השדרה או אחת משאר מיני טריפה כן פי' רבינו שלמה. ובפירושים אחרים ישנים מצאתי כתוב או ניקב קרום של מוח. ותו מצאתי שפסק רבינו האלפסי אמילתא דגלודה (נ"ד ע"א) חללה של בהמה היינו גבה וכריסה והצואר שכל אילו נקראים חלל הבהמה. ובריש פרק אילו טריפות (מ"ב ע"א) פי' רבינו שלמה נפלה מן הגג ושחטה מיד טריפה אעפ"י שאין מכה ושבר נראה בה לאחר שחיטה אנו חוששין שמא נתפרקה כל אבריה ואין טעם בטריפות שהלכה למשה מסיני הם ובגמרא מפרש שהתה מעת לעת ושחטה כשירה. ע"כ לשונו. וכן כת(ו)ב בשור שנגח את הפרה (ב"ק נ' ע"ב). הרי לך שנפלה דמתניתין בלא שבר ואפילו הכי חוששין (כ)שנתפרקו אבריה. וזה פי' פירוק איברים, לא שנראה שנפרד חוליא מחוליא דא"כ נראה המכה וגם השבר ורבי' [שלמה] פירש שלא נראה, אלא כעין אדם חולה מאד אמוד דשאיונץ ואעפ"י שהוא שלם, הכי נמי אעפ"י שהיא שלמה הוי ריסוק ופירוק. ועל זה אומר רבינו שלמה שצריך להשהותה מעת לעת ולבודקה כדאמרינן בגמרא (נ"א ע"ב) נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו, והיינו שאמרו במתניתין שאין שבר נראה ופירש ר"ש חלל בחוט השדרה, דמשמע אפילו שאין שבר ומכה נראה בצלעות אכתי צריך לבדוק בני מעיים שלא ינקבו. וכן פסק ר"ח בחוט השדרה. ותדע שאפילו השדרה שלמה שצריך לבדוק בחוט השדרה (ואמרי) [דאמרינן] דאי שלים אפלגי או אפסקתאי אות קיטריה חיישינן כפי' ר"ח. ובתוספות פי' אעפ"י שהגב שלם הוא. ובקונטרס כתב דשמא בסוף המקל ניקבו בני המעיים ונפסק החוט. ולדבריך היאך ניקבו המעיים הלא שלם הוא. ויש הרבה מעידים שהכנען היכה אותה מכות גדולות כדי להעמידה וניכרין הדברים ממה שלא עמדה [שהכה אותה] או אפסקית או דשלי[ם] חוטרא. דבכל מקום שיש הוכחה כגון הכא דתרווייהו הוו נפילה והכאה ולא עמדה דחיישינן. ואפילו הכאה בלא נפילה (גג) בשלא עמדה צריכה בדיקה. ולא די שלא דנתם על המכות (שלא) [ש]הוכתה דכיון שלא עמדה איכא למימר אפסקת והמכה לא הבחין ואפילו הכי לא בדקתם אלא כת' לומר הכנען אחז אותה בקרניה וכשעזב אותה כתבת פשיטא שהיו רגליה קרובות למעלות ויש לומר פשטה ידיה ונעצה. זהו עדות ברורה [ש]לך שהכנעני עצמו לא אמר שעמדה על רגליה האחרונים ואתה בודה מלבך פשיטא שהיו קרובים, מי יודע כמה היו קרובים הלא אין צריך כי אם גובה אמה כדמוכח בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק נ"א ע"א). ועוד וכי זהו נעיצה שנופל על רגליה האחרונים ונחבטת, זהו נעיצה כשעומדת על ארבעת רגליה והיא רואה שרוצה להפילה כגון בבית המטבחים ואינה טרודה בדבר אחר, והכא טרודה הייתה בנפילה. ועוד שהיא נפלה על הרגל ואין שייך כאן נעיצה. ותדע דאמרינן זכרים המנגחין זה את זה אי נפלו לארעא חיישינן, ולא אמרינן נועצה משום דטרודה בדבר אחר בנגיחה. ולא שייך בזכרים המנגחין ולא בבית המטבחים צורך גובה עשרה טפחים הואיל שכבר משליכים אותה לארץ, ואתה אמרת צריך י' טפחים. וליתא אלא היכא דנפלה שלא בכח. וסוף דבר הואיל שלא בדקתם בחוט השדרה לפי מה שכתבתי לך פסק ר' שלמה אע"פ שהשדרה קיימ' ושלמה [טרפה]. וכן טרפתי במגנצא בעבור שלא בדקו בחוט השדרה ואעפ"י שהשדרה קיימת. [ו]כשבא רבינו חמי מוירצבורק הודה לדבריי. ואפי' אינו מאמין ונשאל לבני מגנצא שכל הקהל פירשו מן הבהמה והבהמה הייתה של ר' מאיר בר קלונימוס. ואין טוב בעיני השומעי[ם] שאתה חוקר אחרי עדות שאינו ברור כמו שכתבת בעצמך. ונתפרקו איבריה זהו בלא שבירת חוליות, כלומר אעפ"י שאנו רואים שהיא שלימה כמו שפי' בקונטריס (וקים) [דקים] להו לרבנן דבהמה שנטרפה בפירוק חוליות ע"י נפילה אעפ"י שהיא שלימה אינה חיה מעת לעת ולכך הצריכו להשהותה או בעמידה דכך יצאה מידי פריקת איברים, ולאחר שיצתה מספק זה הצריכו לבודקה בשביל כל י"ח טריפ[ות] לבד הסמנין דקשין הן אצל נפילה. וכן כתב רבי[נו שלמה (נ"א ע"ב ד"ה אבל)] והיכא דלא עמדה ודלא שהתה אפילו בדקנוה ונמצאת שלימה טריפה מן החבט שנתפרקו כל פרקיה וחוליותיה. והא דאמרינן שגרונא שכיחא, פירשו רבותי במקום שלא ראינו שנפלה להכי תלינן בשגרונא, ואפילו בנפילה גמורה אמרינן (נ"א ע"ב) עקרה רגליה אעפ"י שלא הלכה כשירה, וכל שכן היכא שהולכת אלא שנגררין כרעה בתרא שאין לחוש ואף אם היינו רואים שנפלה הרי עמדה והלכה. והכא שלא עמדה טריפה גמורה היא בלא בדיקת חוט השדרה. ועל בדיקת המוח תמהתי ופליאה היא בעיני וכי אינה בכלל החלל. ואם היה מוח בקדקדך היית מודה לי בזה. שהרי גבי דרוסה (נ"ג ע"ב) אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן דרוסה שאמרו צריכא בדיקה כנגד כל החלל כולו ואפילו בסימנין, ולבסוף (נ"ד ע"א) מסיק (דמודו) [דמורי] בה רב מכפא דמוחא עד אטמא, אלמא דהא דאמר רב כנגד כל החלל זהו כמו שהיה מורה מכפא דמוחא, אלמא דכפא דמוחא בכלל כל החלל. וכן פי' ר"ש (שם). ואתה אומ' מדעתך שלא ראית פירטן שהיו מצריך לבדוק החוט והמוח כל זמן שהוא שלם [ו]הסימנים אעפ"י שהצואר שלם היינו לולא שקשין הם אצל נפילה ודוקא אילו שקשין ליכא למיחש הא כל י"ח טריפות ובחוט שהוא רך איכא למיחש אעפ"י שהשדרה שלימה דומיא דצואר שהוא שלם דאי ס"ד דנשבר הצואר א"כ היה לחוש בסימנים (דהכא) [דהכי] אמרינן (כ"ח ע"א) היכא דממסמס קועיה דמא דצריך בדיקה, וכל שכן בשבירת הצואר שהוא [צריך] לבדוק, אלא על כרחין כשהצואר שלם מיירי כדפי'. והתלמוד (נ"א ע"ב) אומר דסימנין קשין הן אצל נפילה, ואתה אומר רכין ובאת לסתור ולדון קל וחומר לשדרה שהוא קשה. ואדרבה אפכא הוא שהרי אינו מוציא מן הבדיקה אלא סימנין דקשין. ואפילו גבי דרוסה אמרינן (נ"ג ע"ב) ובסימנים עד שיאדימו סימנים משמע שהן קשין ולא כמו שאמרת. ולך היה להביא ראייה מניין שאין צריך לבדוק בחוט כשהוא שלם שאתה בסברא בעלמא וזה אינו נכון לאיש כמוך. ועוד כשבדקתם וכי הסרתם חלב הכליות וחקרתם אם נשברה צלע ובלא חוליא או חוליא בלא צלע בשלהי כפלי, או חקרתם אם נחבסה הגלגולת ברוב גובהה של בהמה שלא עשיתם כי הגידו לי שלא עיינתם כי אם מבחוץ. ואפילו אם היתה עומדת על רגליה ונחבטה למטה במעלות המרתף היתה טריפה גמורה שראשה ורוב גופה למעלה מעשרה טפחים וחיישינן לריסוק איברים שהרי אף כשעומדת על ארבעת רגליה ממנו מכרים וזה אינו נעיצה כמו שכתבתי למעלה כי זה ידוע שהבהמה אינה יכולה לעמוד בשני רגליה. ולדבריך שאתה אומר שכל שהשדרה שלימה אינו נפסק החוט של שדרה קשיא לי דאמרינן בפרק הכל שוחטין (י"א ע"א) מנלן דאזלינן בתר רובא אתי מאליה תמימה וליחוש שמא נפסקה השדרה אלא לאו דאזלינן בתר רובא, משמע אלא אי חיישינן למיעוט היינו חוששין לחוט השדרה אעפ"י שהאליה תמימה, אלמא דכל היכא דחיישינן ומצרכינן בדיקה יש לחוש בפסיקת החוט ודכוותא בניקב קרום של מוח כדמייתינן התם מראשה של עולה ואעפ"י שהאליה תמימה והשדרה קיימת והגלגולת שלם. והכא בנפילה נמי דחיישינן לכולהו טריפות צריך לבדוק בחוט שלא יפסק וכן במוח. ותודה על האמת וחזור בך עד שנשלח דברינו אל החכמים ואל בינתך אל תישען. ועוד אודיעך, בעבור שאמרת ששתק חמי הרב לאחר מעשה שהטרפתי במגנצא עבור חומרא בעלמא, הנה לך לשונו שכתב בפסקי[ו] (ראב"ן סי' רמ"ט) בהמה שנפלה בלא ידיעתה שלא אמדה עצמה ליפול ועמדה ולא הלכה [צריכה בדיקה] ואינה צריכה בדיקה מעת לעת אלא שוחט אותה מיד ובודקי' כל עצמותיו וגם חוט השדרה כנגד כל החלל לידע אם נתרסקו איבריה או לאו ועצמות הצואר שהן כנגד הסימנין עצמן אין צריכין בדיקה. זהו לשונו. הרי לך שבנפולה מצריך בדיקה כנגד כל החלל ובחוט נמי. וקראתי הדברים לכל בני הישיבה ככתבם וכלשונם. ואתה מניין לך שאין קרוי כנגד כל החלל אלא כל החלל העומד, ותלמודא קא סתים כנגד כל החלל צריך בדיקה בין נשבר[ה] השדרה בין לא נשברה השדרה. ותדע מדאמרינן שהרי פי[רש] רבינו [שלמה (נ"ג ע"ב) ד"ה צריכה)] דרוסה שאמרו צריכא בדיקה גבה וכריסה וצידיה וכל שכנגד בני מעיים. וגבה בעל כרחין היינו השדרה שהרי פירש רבינו [שלמה] גבי נפולה אפלגא דגבה שהוא השדרה, ואתה אומר שאפילו בדרוסה אין צריך לבדוק בחוט. נשתקע הדבר ולא נאמר. ומיהו יש לך דהשדרה כנגד בני מעיים וצריך בדיקה בפירוש רבי יונה. הראיתיך תשובות רבי חמי שבעצמות הצואר צריך לבדוק דהוא בכלל החלל. ועתה אני השיבך מילין אף לפי דבריהן, אתה אומר (ור"ש) [שפיר"ש] גבי דרוסה כנגד החלל למעוטי עובי הצואר או הירכיים ומשמע לך שהחוט שבתוך הצואר אינו בכלל החלל וכ"ש למוח. לו יהי כדבריך מכל מקום למטה מן הצואר ועד הירכיים מודה רבי[נו שלמה] שהוא כנגד החלל והחוט שבינתיים צריך בדיקה כפי מה שהבנתה. ועתה שים ליבך לעומק הדבר, מתחילה פי[רש] אמימר (נ"א ע"ב) גבי נפולה שצריך לבדוק כנגד בני מעיים, והיינו גבה כריסה וצידיה שעומ' כנגד בני מעיים כי כן פי' רבי[נו שלמה] גבי דרוסה כאשר כתבתי לעיל, והלשון משמע כן דקאמ' (זה) כנגד, [ו]זהו דבר שכנגדו, דאי על המעיים עצמן קאי כמו שאתה סבור לא היה לו לומר אלא צריכה בדיקה במעיים עצמן. וידעתי גם אני בעבור שרבינו מפרש במילתא דאמימר גבי נפולה כנגד בני מעיים, זהו במעיים עצמן, שגגתה ולא שמת על לבך שפירש(נו) ענין אחר גבי דרוסה כנגד בני מעיים (נ"ג ע"ב ד"ה צריכה) גבה וכריסה וצידיה וכל שכנגד בני מעיים. וכן דרכו של רבי שלמה, שמפרש במקום אחד העיקר. והואיל שכנגד בני מעיים כמו שכתב רבי[נו] גבה וכריסה וצידיה וכל שכנגד בני מעיים, בעל כרחינו מה הוסיף מר זוטרא שאמר (נ"א ע"ב) כנגד כל החלל שאם לא שמוסיף עובי הצואר שבהם הסימנים. והיינו דקא מתמיה תלמודא (שם) אמר מר אפילו בסימנים שהרי הם כנגד עובי הצואר. והיינו לשון אפילו. ולדידך דאמרת דעובי הצואר אינו כנגד החלל היה לו לומר בלשון בעיא, יש נפילה בסימנים או לא, דבעניין זה אמרינן (נ"ג ע"ב) גבי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים בעי אילפא יש דרוסה בסימנים או לא, אלמא משום דאמ' הוא כנגד בני מעיים איצטריך לבעויי אסימני שאין כנגד (הסימנים) [המעיים] ופשיט ליה מדרב דאמר כנגד כל החלל כולו ואפילו בסימנים, משמע (בהאי) [דהאי] ואפילו בסימנים לאו מילתא דרב הוא אלא המתרץ מסיים דבריו ואומר שבכלל החלל אפילו סימנים. וכן דרך התלמוד כדאמרינן נמי בסנהדרין (כ"ה ע"ב) גבי משחק בקוביא בברייתא בגמרא ואימתי חזרתן משישברו את פסיפתיהן ויחזרו חזרה גמורה ואפילו [בחנם וכו' מלוה בריבית וכו' אפילו] לגוי לא מוזפי. והאי אפילו לגוי לאו בברייתא אלא המקשה מסיים לה. ור"ש שפי' (נ"ג ע"ב) כנגד בני מעיים צידה וכריסה וכל שכנגד בני מעיים, דהיינו מן החזה ועד הירכיים שהרי כנפי ריאה תחובים בחזה עד הצואר כמו שפירש הוא בעצמו גבי האי דאמרינן מאי כפה אילימא כיפה דידא ותראה שכתב (נ"ד ע"א ד"ה עד) [שכנפי] (ש)הריאה (ש)הם תחובים בחזה והם נקראים בני מעיים, א"כ מהו שפירש אח"כ (נ"ג ע"ב) כנגד כל החלל להוציא עובי הצואר או הירכיים, היינו נמי כנגד בני מעיים כמו שפרשתי למעלה, ומה שהוסיף אגב חורפיה לא עיין בה והיינו דכתב אח"כ או הירכיים (דכתב) דחזר ממה שאמר מעובי הצואר שפירש מתחילה, דבעניין אחר לא יעמדו דבריו ולית נגר ובר נגר דיפרקינה, ושמא בעי למימר לאפוקי עובי הצואר אם האדים שם הבשר לא חיישינן עד שיאדים סימנים עצמו כדמוכח במסקנא בפירושא ועיין ותמצא. ואף בפיסקי ר"ח גרסי' בעי אילפא יש דרוסה בסימנים וכו' עד צריכא בדיקה כנגד בני מעיים ואפילו בסימנים. משמע דאי הוה גורס כנגד החלל לא היה צריך לגרוס ואפילו בסימנים שהן בכלל החלל. ולקמן (נ"ד ע"א) גריס [ב]פסק[י] ר"ח כי סליק ר' חייא בר יוסף וכו' עד צריכא בדיקה כנגד כל החלל, ולא גריס הכא אף בסימנים משום [ש]אף [הן] בכלל החלל. והיינו כדבריי. ומאוד טרחת לתרץ ההוא דשחיטת החלל ואמרת ההיא מחמת חולי הוא שנפסק החוט ולא שמת אל ליבך דק"ו הוא לזאת הנפילה שנחלתה ומחמת החולי והנפילה נפסק החוט. וכל (דבריו) [דבריך] דברי נביאות. ותו חזינן (ואפילו) [דאפילו] הגלגולת שלם ע"י נפולה יכול לעשות טריפות במוח ולא מגין עצם כדקאמרת, דאמרינן (מ"ה ע"ב) נתמזמז כשר ומקשינן הא"ר שמעון בר אליעזר טריפה ומשני נתמסמס איתמר (ומשני) [ומקשי] מההוא דטרייה לרישא, (ופסק) [ופירש] ר"ח שנפל(ה) והכה ראשו בארץ, מאי לאו דלא חיי. אלמא דהמקשה רצה לסייעיה לרשב"א דטריף ומשני וכו'. ומיהו משמע דלכו"ע יכול ליטרף בנפילה ע"י המוח אעפ"י שהעצם שלם כגון אם נתמסמס. ואתה אומר לא, כל זמן שהעצם שלם אין לחוש במוח. ואין לשמוע בהוראותי(ו)[ך] אם לא אותתיך ואינם אותות כי אם בשר תמותות. ובפיסקי ר"ח גריס בעי אילפא יש דרוסה בסימנים וכו' עד צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואפילו [בסימנים]. משמע דאם היה גורס כנגד כל החלל כמו שבספרי[נו] לא היה צריך לומר אף בסימנים דהן בכלל החלל. ותדע דלקמן גרסינן בפר"ח כי סליק ר' חייא בר יוסף אשכחיה לר' יוחנן ור"ל דאמרי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו. והנה הוכחתי שהם אמת כדבריי. וגם ראיתי בספרים ישנים של רבינו שלמה שכתב אי שלים חוטרא אפלגא דגבה חיישינן שמא בסוף המקל ניקבו בני מעיים ונפסק חוט השדרה. וצורינו הוציא דבר זה לאורה. ותו אמרינן בסוף מסכת סוטה (מ"ח ע"א) ביטל את הנוקפין, ומפרש בגמרא שהיו חובטין אותו במקלות, ומפרש ר"ש להפילו לארץ דנוקפין לשון חבטה ומכה כדאמרינן אין אדם מנקף אצבעו ודם ניקוף (חולין ז' ע"ב), ומסיק אמר להם עד מתי אתם מאכילין למזבח טריפות שמא ניקב קרום של מוח. אלמא משמע שמחמת מכה וחבטה חיישינן לנקיבת קרום של מוח אעפ"י שהגלגולת שלימה, וכ"ש כשנופל(ו)ת ואין אנו יודעין אם על גבה נופלת אם על ראשה נופלת שמכח חבט הנפילה יש לחוש לקרום של מוח ואפילו העצם שלם. ומה שכתב קרובי רבי יעב"ץ דבהמה נפולה ששהתה אינה צריכה בדיקה והא דאמרינן (נ"ו ע"ב) אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה דוקא בעוף שייך [דלא שייך] ביה נפילה דנפל מעצמו אלא כשדרסתו או רוצצתו הילכך בעי בדיקה, אבל בהמה נפולה מעצמה לא בעיא בדיקה, אין נראה למורינו רשב"ט והביא ראיה מן התוספתא דתניא שתי ברייתות אחת בבהמה ואחת בעוף, והכי תניא (תוספתא פ"ג ה"ב) דרסה חבירתה או ריצצתה ונתרסקו איבריה ושהתה מעת לעת ושחטה כשירה ואם עמדה כשירה. וכי האי גוונא תני תו ברייתא אחרת (שם ה"ו) לגבי עוף. אלמא דשוין הן בשהייה ובעמידה. ובה"ג (דקכ"ט סע"ב) פסק נמי דבהמה בעי בדיקה. זהו לשונו. ונ"ל דבתלמוד דידיה כתוב בספרי[ו] אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה, והכי פי' אחת בהמה ואחת עוף צריכה בדיקה לאחר שהייה או לאחר עמידה. ובפיסקי ר"ח גריס וצריכה בדיקה ולא גריס אחת זו ואחת זו. ואיברא דעיקר הוא גירסת ספרים שלנו משום דטרפות דרסה וטרפה כי תרווייהו איתניהו בתוספתא וקאי ר' אליעזר בר ינאי אתרווייהו אבהמה ועוף. ותו אם יש חילוק בשהיה בין בהמה לעוף קשיא הא דתני לוי (נ"ו ע"א) כל טריפות בבהמה כנגדן בעוף וכו', ואם איתא בהא נמי יתר עוף שלאחר שהייה טעון בדיקה מה שאין כן בבהמה. ורבי שמואל בר שמואל כתב בפסקיו דאין בין עוף לבהמה שום חילוק לעניין שהיות מעת לעת. ושוב שלחו רבותי שבשפירא כדבריי אך בקרום נחלקו עלי. אך הרב ר' יצחק בר יעקב מבהם שלח אף בקרום של מוח כדבריי. וצורינו יורנו בדרך הישרה. אבי מורי.
